אנחנו מדברים הרבה על מי ישמור על הדמוקרטיה הישראלית

Requirements

Job description

אנחנו מדברים הרבה על מי ישמור על הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו מדברים הרבה פחות על מי יממן את התשתית שתאפשר לה לשרוד. המאבק על העתיד של ישראל לא מתנהל רק בכנסת, ברחובות ובבתי המשפט. הוא מתנהל גם בשאלה לאן הולך הכסף, מי מנהל אותו, ואיזה עתיד אנחנו מבקשים ממנו לבנות. ולכן הכתבה של טליה לוין במעריב על דור הפילנתרופים החדש תפסה אותי. היא מתארת שינוי שנראה במבט ראשון פיננסי: מעבר מכתיבת צ׳קים לניהול אסטרטגי של הון. יזמי הייטק תורמים מניות, בוחנים תשואה חברתית, מודדים תוצאות בכדי לנהל לאורך זמן הון שמיועד להשפעה. בעיניי, השינוי הזה הרבה יותר גדול מפילנתרופיה. אחרי שנים של עבודה עם תורמים, קרנות ושותפים בינלאומיים, למדתי שהשותפויות המשמעותיות ביותר כמעט אף פעם לא מתחילות בשאלה "כמה תוכלו לתת?" הן מתחילות בשאלה אחרת: מה אנחנו מנסים לשנות יחד? ישראל נמצאת במשבר שהוא כבר מזמן לא רק ביטחוני. אנחנו בתוך מאבק עמוק על אופייה הדמוקרטי של המדינה, על עצמאות המוסדות שלה ועל היכולת שלנו להמשיך לחיות כאן כחברה אחת. לפעמים נדמה לי שאנחנו כבר נמצאים בשלבים הראשונים של מלחמת אזרחים. ובמקביל מתרחש משבר נוסף, מחוץ לישראל- היחסים שלנו עם העולם משתנים. בריתות שפעם נראו כמעט מובנות מאליהן כבר אינן כאלה. השיח על ישראל בקהילות בינלאומיות, וגם בעולם היהודי, נעשה קשה יותר. אנחנו מאבדים לא רק אהדה, אלא גם אמון. פילנתרופיה לא יכולה לתקן את כל זה. והיא בוודאי לא צריכה להחליף ממשלה. אבל הון פרטי יכול לעשות דבר שממשלות מתקשות מאוד לעשות: לחשוב עשר שנים קדימה. אפשר להשקיע בחינוך. בחברה אזרחית חזקה. במנהיגות חדשה. במוסדות שמגנים על הדמוקרטיה. בחברה משותפת. ובבניית קשרים חדשים בין ישראלים לבין קהילות, מוסדות ומנהיגים בעולם. וכאן Donor Advised Funds הופכים בעיניי להרבה יותר מטכניקה פיננסית. הם מאפשרים לעבור מתגובה למשבר לבניית אסטרטגיה. במקום לחכות שהבית יבער ואז לגייס עשרות מיליונים כדי לכבות את השריפה, אפשר להקצות הון מראש ולשאול שאלות הרבה פחות נוחות והרבה יותר חשובות. איזו ישראל אנחנו רוצים שתהיה כאן בעוד עשר שנים? ומי משקיע בכל זה לפני שהמשבר הבא מגיע? ביוני האחרון הקימו בריטניה, אוסטרליה וקנדה את International Peace Fund for Israelis and Palestinians. הקרן נועדה להשקיע בחברה האזרחית, בדיאלוג, בשיתוף פעולה ובבניית אמון בין ישראלים לפלסטינים. בעיניי, עצם הקמתה צריכה לגרום לנו לעצור לרגע. העולם לא מחכה לנו. הון בינלאומי כבר מתחיל להתארגן סביב השאלה איזו מציאות אפשר לבנות כאן ביום שאחרי. השאלה היא האם ההון הישראלי החדש יהיה חלק מהשיחה הזאת, והאם נדע לחבר בינו לבין הון יהודי ובינלאומי סביב חזון משותף לעתיד ישראל. כסף הוא אף פעם לא רק כסף. הוא מאפשר לרעיונות להפוך למציאות. הוא קובע אילו ארגונים יוכלו לחשוב לטווח ארוך, אילו מנהיגים יקבלו הזדמנות לצמוח, ואילו אפשרויות יהיו פתוחות בפנינו בעוד עשור.וזה בעיניי גם השלב הבא של גיוס המשאבים הבינלאומי. פחות לבקש מהעולם לתרום לישראל. יותר לבנות שותפות בין הון ישראלי, יהודי ובינלאומי סביב ישראל שאנחנו רוצים שתהיה כאן.כי בסופו של דבר, השאלה החשובה אינה כמה כסף נצליח לגייס לישראל, אלא איך נשתמש בו. השאלה היא לאיזו ישראל אנחנו מגייסים אותו? https://lnkd.in/d6YkJXhS